"הכינותי מראש…"
הייתי במכה היום. המכה של השנקל. יסמין שלחה אותי. היא אמרה לי "תלכי. זה עולם חדש שייפתח בפניך. "והיא צדקה. אחרי ביקור במכה אני מבינה למה עושים לשם עליות לרגל. אולי לא מכה – עליה למכה זה פעם בחיים, אולי ירושלים, 3 פעמים בשנה. אז הנה – עליתי לירושלים של השנקל. מתחרטת – נשמע יתר טוב עם מכה. אני עכשיו גם מבינה את האובססיה עם לחזור לשם שוב ושוב, למרות החום, המחנק והצפיפות (במכה. לא בחנות. למרות שהיו הרבה אנשים גם בחנות. אבל לא מחניק – מבטיחה!)
הייתי בחנות בראשון, חנות שנקראת מקס סטוק, ברחוב לישינסקי 18. נכנסתי פנימה והרגשתי את הדופק שלי מתחיל לרוץ, את לחץ הדם עולה. תדמיינו חלל ענק שכולו מדפים וכל מדף מלא בסלסילות. המון המון סלסילות. וכל סלסילה מלאה, מפוצצת, במאות פריטים שבקושי עולים כסף. הרגשתי קצת כמו בשיר "גברת עם סלים" : על ספסל אחד סל עם לחמניות, על ספסל אחר – סל עם עגבניות, על ספסל אחד – סל עם גרעינים, על ספסל אחר – סל עם מלפפונים, על ספסל אחד – סל עם מרגרינה, על ספסל אחר – סל עם חומוס טחינה, על ספסל אחד – סל עם כל מיני, על ספסל אחר – סל עם עיתונים. אי אפשר לנשום מרוב סלים. על הקיר הימני אביזרי שיער, אחר כך חומרי יצירה, מתקדמים לצבעים וטושים, ציוד בית ספר. וזה הטור הראשון. בתור השני יש משחקים. משחקים בשניים וחצי שקלים, בחמישה ובעשרה. קצת קשה להגיד לא (לעצמך, כמובן) כשאתה עומד מול משחק קלפים בשניים וחצי שקלים. דמקה בחמישה. חבלי קפיצה, פריזבי, מכוניות, בובות, פאזלים, כדורים, ועוד ועוד ועוד. הטור השלישי כלל כלי בית, ציוד מטבח, ציוד לתיקונים, לתפירה, לשיפוץ, חשמל. הלאה לחד פעמי, משם לרב פעמי, עוד קצת לבגדים, לנעליים. נעליים. כן, כן – קראתם נכון. נעלי הבית היו במבצע – במקום 10 שקלים הם עלו חמישה..
רוני מוקפת במשחקים החדשים שלה
רוני רצה בין הטורים, אחוזת אמוק. אהה, לא – סליחה – זו הייתה אני. היא רק ניסתה להשיג אותי. היו לי מטרות ספציפיות והרגשתי שאני הולכת לאיבוד, נסחפת ונגררת פנימה לעולם שלם של ילדים סיניים קטנים שעומדים ומכינים לי פעילויות לילדים. רק בשבילי. הרבה ילדים סיניים. בסופם של שעתיים (וזה רק כי הייתי עם רוני שהתחילה לאבד סבלנות איתי. שוק. אחרת הייתי יכולה בכיף עוד שעתיים) יצאתי עם 3 עגלות סופר מלאות.
הייתי צריכה לקנות מתנות סוף שנה לכיתה א'. הוועד החליט שאנחנו עושים להם ערכות משחקים – קנינו קופסאות (באיקאה) ואותם אנחנו נמלא בציוד שהבאתי. דמקה, דוקים, דומינו, גולות, עפיפון, קלפים, כדור, חמש אבנים, גומי לקפיצה וחבל (לקפיצה גם כן, מן הסתם). 10 פריטים שעלו יחד 25 שקלים לילד ונותנים שעות של תעסוקה.
ערכות המשחק, מבפנים, מבחוץ והמוצר המוגמר (עיצוב המכסים המקסים הוא של יסמין, ההיא ששלחה אותי…)
בגלל שהייתי במבצע חשאי "מתנת סוף שנה", לא עשיתי קניות לבית. (בסדר, זה שקר. לא עשיתי הרבה קניות לבית.) אבל עשיתי רשימות לחופש. ואז התחלתי לחשוב על פעילויות שונות שמעבירים יום חם בכיף.
דמויות מגבס, או מעץ, שאפשר לצבוע בגואש (גם משם כמובן. בעצם – הכל הולך להיות משם. תניחו שאם צריך ציוד שלא משם, אני אציין זאת מפורשות).
חול צבעוני: פעילות ראשונה היא לצייר על דף בדבק ואז לשפוך על זה את החול (קודם מציירים את מה שאמור להיות בצבע מסויים של חול, שופכים את החול וממשיכים לצייר בדבק את החלק הבא של הציור) פעילות שניה היא להכין בקבוקים עם חול צבעוני בשכבות (את הבקבוקים אפשר לקנות שם, אבל אפשר גם להשתמש בבקבוקים של שתיה קלה, בקבוקי תינוק, צנצות ריקות. כל דבר שקוף עם פקק). את החול שופכים פנימה ליצירת שכבה של כמה ס"מ. חייבים להקפיד למלא עד הסוף!
הכנת עולם תת מימי – צנצנת זכוכית (או כל דבר שקוף עם פקק) – מים, נצנצים, דגים קטנים (שיש באביזרי יצירה), צדפים (לא להיות עצלנים – תאספו בים), צמחיה מפלסטיק (נחשבו איפה ראיתי….ברור ששם!), חול (קנוי משם, או שבאמת באמת – מכל גינה בסביבה). מכניסים את הדברים לתוך הבקבוק (מים עד הקצה!). נותנים לדברים לשקוע. שקשוק עדין והדגים יתחילו לשחות, שקשוק חזק ויש לכם צונאמי שאחריו הכל נרגע שוב.
אלבומים מעץ להכנת פרויקט שורשים משפחתי – אוספים תמונות ישנות מסבאסבתא, דודהדוד וכל מי שאולי יהיו לו. את התמונות כדי לצלם במכונת צילום צבעונית. מקבלים איכות מצויינת, ולא משתמשים במקור בן ה 85 שנה. ממיינים את התמונות לענפים השונים של המשפחה ומתחילים לחוקר קצת על כל צד. מאוד ממליצה לבקר גם בבית התפוצות וללמוד על מקור השם שלכם ועל הארץ\עיר\עיירה ממנה הגעתם . אוספים את כל המידע שאפשר, זהו מידע יקר מפז וכדאי שיתועד.
ערכת משחקים של פעם. רגע, כתבתי את זה כבר. משם התחלנו – לא? אני הייתי עם תקציב מוגבל, אבל היו שם עוד שפע של משחקים. גם לחוץ, גם לבפנים.
הכנת כוסות אישיות – היו שם כוסות פלסטיק בצבעים חלקים (בגרושים). מציעה לקנות לפחות אחת בכל צבע אפשרי. צבעי טוליפ (דווקא לא ראיתי שם. מעניין…אם לא שם אז יש בכל חנות יצירה) ולהראות לילדים איך מקשטים את הכוסות. הטוליפ מחזיק שנים ולכל ילד יש כוס משלוף מה שמונע את ה"אמא, איזה כוס שלי. לא נורא אני אקח חדש" שמסתכם בעשרות כוסות בכיור בסוף כל יום. ותסכול רב מצד אמא.
פסיפס – יש אבני פיספס בכל מיני צבעים, גם ערכות מעורבבות וגם ממוינות לפי צבעים. אפשר לפעול מהדמיון, פשוט להניח את האבנים על בסיס קשיח (ממליצה על קאפה) ולהדביק. אפשר גם להדפיס תמונה בגודל המתאים מהאינטרנט, להדביק על הקאפה ולהבדיק עליו את האבנים. אתם תקבלו גרסה "עתיקה" של אותה התמונה.
מסיבת תה – דווקא במחלקת המטבח היו כל מיני אביזרים שימחו ילדים. חותכני בצק חמודים, מערוכים, תבניות למאפינס בכל מיני גדלים. אילו, בשילוב עם ספלי התה (4 בעשרה שקלים) יכולים לשדרג כל מסיבת תה. אופים, אוכלים ונהנים.
הכנת סינר מטבח אישי – בטור של היצירה היו המון המון פיצ'פקעס ופאצ'קרעי – שקיות עם בובות בד קטנות, חיות, סרטים, כפתורים, חרוזים, ועוד ועוד ועוד. לוקחים סינר מטבח (היו גם בצבעים סולידים) ובעזרת דבק חם מקשטים אותו והפכים אותו למשהו אישי.
בובות גרב – מודה שאצלי בבית לא צריך לקנות גרבים בשביל לעשות בובות גרב. לרוב יש אצלינו בין 15-25 גרבים בודדות שרק מחכות שמישהו יגאל אותן מיסוריהן. אבל גם אם צריך לקנות שם, זה לא עולה יותר מידי. עיניים זזות, סול מנצנץ בשביל הפה, מחושים ממנקי מקטרות, סרטים וצמר לשיער. המון אפשרויות. דבק חם וזה מוכן בשניות.